אורי ואביטל

כשפתחתי את הבלוג ידעתי שאני רוצה שהוא יעסוק ב״מאחורי הקלעים״ של חיים של נשים עצמאיות. נשים, כמוני, שעושות ג׳אגלינג אינסופי בין החיים הפרטיים לחיים הציבוריים. לפני כמה חודשים חברה טובה דחפה אותי ליצור קשר עם אורי שביט. למי שלא מכיר (ולא נראה לי שיש כאלו...) אורי היא בעלת הבלוג טבעוניות נהנות יותר, היא שפית, כתבת ואקטיביסטית, ספר הבישול שלה נמצא באורח קבע על השיש במטבח שלנו. אורי היתה מקסימה בשיחה הראשונה ומיד הזמינה אותי להצטרף אליה ואל אביטל סבג באירוע שהן מארחות: ארוחת שש מנות (טבעוניות כמובן) בבית של אביטל. אני כמובן ישר קפצתי על ההזדמנות והתחלתי להתרגש.

אז היום המיועד הגיע בשבוע שעבר.

אני מתחילה את יום הצילומים הזה קצת בחשש, מסתכלת למעלה בשמיים ולמטה באפליקציה של מזג אוויר ורואה שמזג האוויר נורא חורפי, חורפי מדי, ולמרות שזה אור שהוא גן עדן לצלמים, אני מצלמת היום בתוך בית שאני לא מכירה.

ואני בחששות.

אני מריצה בראש את כל הפריימים שאני חושבת שאני רוצה לתפוס, נושמת עמוק ופותחת דלת שחורה גדולה לבית מאוד מיוחד.

בתוך הבית המולה שקטה של עשייה ושל סירים שכבר מבעבעים ונוטפים ריח מחמם. החומריות של הבית סוחפת אותי בשניות, מצד אחד הבית מעוצב בצבעים האהובים עליי -שחור, אפור בטון ועץ חם. מצד שני, ארגזים ארגזים מלאים בתוצרת טבעית צבעונית - חגיגה לעיניים. על השולחן פתק קטן ובו פירוט המנות שיוגשו היום לאורחים שלהן.

אורי ואביטל (והצוות המופלא שלהן-יובל ואייל) מקבלות אותי בחום ואני מרגישה סופר נבוכה - אני מוציאה את המצלמה ומתחילה לחמם את העדשה, מרגילה אותם ואותי לנוכחות שלי שם.

עכשיו תבינו - אני מאוד אוהבת לבשל ולארח אבל (!) כשאני מארחת אני בדרך כלל רגועה בזמן הבישול וההכנות ואני מרגישה את המתח נבנה ככל שעובר הזמן. הלחץ מגיע לשיאו בזמן האירוח - אני צריכה שהכל ידפוק בדיוק כמו שאני רוצה.

אבל הן? בדיוק כמוני אבל להיפך.

לגמרי.

קודם כל, הן רגועות לגמרי בשלב ההכנות, מתלבטות עם הצוות על טעמים, על צורת ההגשה, על צילחות, על סידור השולחן ואיכשהו הכל עובד בשקט. המוח שלי תיכף מתפוצץ מכמה שרגוע.

ואז מתחילה להתקדם השעה והאורחים מתחילים לטפטף פנימה אל הבית. לכאורה, זה השלב שמבחינתי הוא שיא הלחץ. אבל אורי ואביטל? אם קודם הן היו רגועות אז עכשיו הן גם מאוד שמחות, מלא חיוכים, צחוקים ודיבורים, רואים שהן אשכרה בעננים מכמה שהן נהנות, כאילו הן לא הולכות עכשיו להגיש ארוחת שש מנות ל 25 אורחים.

ככל שהאירוח מתקדם הן מדברות יותר, מסבירות יותר, משתפות יותר, צוחקות ונהנות. בטירוף. אז גם אני נהנית, בטירוף.

והאוכל?

טוב זה ברור שהוא היה טעים, מזין, יפהפיה וכמובן - טבעוני.

ציפור קטנה לחשה לי שאורי ואביטל מתכננות עוד ארוחה כזו באביב - תעקבו אחריהן כי זו באמת חוויה מטורפת, אני יודעת שאני אהיה שם בפעם הבאה כאורחת מן המניין ליד השולחן (טוב נו....אולי אביא מצלמה...)

________________________________________________________________________________

כמה לינקים לפני שמסיימת -

הבלוג של אורי שביט בלינק פה

האתר של אביטל סבג בלינק פה

ואם אתם רוצים לשמור איתי על קשר ולקבל הודעה קצרה למייל בפעם הבאה שאני מעלה פוסט מוזמנים להירשם לניולטר פה למטה.